<h1>סמ"ג עשין סימן ע"ה</h1>
<h2>דף ח.</h2>
שנינו בפרק אלו הן הגולין כתוב בתורה לחטוב עצים שהיא דבר הרשות יצא האב המכה [את] בנו לייסרו והרב הרודה [את] תלמידו ושליח ב"ד ששגג[ו] והרגו שפטורין מן הגלות.
שלשה מיני שגגות הן, ונלמד[י]ם מסותר כותלו לאשפה בלילה והרג שאם [ה]רבים מצויים בה תמיד הוי שגגה זו פשיעה הקרובה למזיד ואינו נקלט ואם אין [ה]רבים מצויין שם כלל הרי זה קרוב לאונס ופטור מן הגלות (ע"פ רמב"ם רוצח ושמ"נ פ"ו ה"ז), היתה האשפה עשויה ליפנות ביום ולא בלילה ואירע שישב שם אדם בלילה ונפלה עליו אבן בשעת סתירה ומת הרי זה גולה (עי' רמב"ם שם ה"ח). שגגה הקרובה למזיד שאינו גולה מפני שעונו חמור אם מצאו גואל הדם בכל מקום והרגו פטור (ע"פ רמב"ם שם ה"ד). וכן כל הרוצחים שהרגו בעד אחד או בלא התראה וכיוצא בהן אם הרגן גואל הדם אין להם דם ולא יהיו אלו חמורים מההורג בלא כוונה (רמב"ם שם ה"ה וע"ש בראב"ד וכס"מ). הזורק את האבן ואחר שיצתה האבן מידו הוציא הלה את ראשו וקבלה [ומת] פטור מגלות כדאיתא בפרק המניח את הכד (ב"ק ל"ג א') שנאמר ומצא את רעהו פרט לממציא את עצמו (ע"פ רמב"ם שם ה"ט). השונא שהרג בשוגג אינו נקלט שנאמר והוא לא אויב לו, חזקתו שהוא קרוב למזיד, ואיזהו שונא מפרש בפרק זה בורר (סנהדרין כ"ז ב') כל אשר לא דיבר עמו שלשה ימים באיבה (ע"פ רמב"ם שם ה"י). הנכנס לחצר בעל הבית שלא ברשות והרגו בעל הבית בשגגה פטור מן הגלות שנאמר ואשר יבא את רעהו ביער מה יער שיש לו רשות לנהרג ליכנס אף כל כיוצא בזה (רמב"ם שם הי"א). קצב שהיה מקצב והגביה ידו בקופיץ [לאחוריו] והחזירו לשבר העצם כדרך ש[ה]קצבים עושים כל שימות בהולכה שהיא הגבהה מלפניו וירידה לאחריו אינו גולה עליו וכל שימות בחזרה שהיא הגבהה לאחריו וירידה מלפניו גולה (רמב"ם שם הי"ג) שנאמר ויפל עליו [כ]דרך ירידה (מכות ז' ב'). זה הכלל כל שהרג בדרך ירידה גולה שלא כדרך ירידה אינו גולה, ואפילו בירידה שהיא צורך עליה אינו גולה, כיצד היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחת רגלו ונפלה והמיתה פטור מן הגלות, וכן המתכוין לזרוק לצד זה והלכה לצד אחר (רמב"ם שם הל' י"ג—י"ד), וכן הסומא שהרג בשגגה לדברי רבי יהודה (שם ט' ב') כל אלו פטורין מן הגלות מפני שהן קרובין לאונס (ע"פ רמב"ם שם הי"ד). נשמט הברזל מקתו והרג הרי זה גולה, נשמט הברזל מן העץ המתבקע אינו גולה מפני שאין זה מכחו אלא מכח כחו ונמצא כמו אונס (רמב"ם שם הט"ו) כדברי רבנן דרבי (שם ז' ב').
<h2>דף ט.</h2>
משפט אחד לעניין זה לישראל ולעבד ולגר תושב, הוא שקיבל עליו שבע מצות, כך אומרים חכמים בפרק בתרא דע"ז (ס"ד ב') שנאמר (במדבר ל"ה ט"ו) והיתה לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם (מכות ט' א' ע"ש). פרט לגוי שהרג את ישראל [נ"א הגוי] בשגגה שאין ערי מקלט קולטות בהן אותו (ע"פ רמב"ם רוצח ושמ"נ פ"ה ה"ד ע"ש).
<h2>דף ט:</h2>
עוד תניא שם בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט וב"ד של אותה העיר שהרג בה שולחין ומביאין אותו משם שנאמר ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם, מי שנתחייב [מיתה] ממיתין אותו שנאמר ונתנו אותו ביד גואל הדם, מי שנפטר פוטרין אותו שנאמר והצילו העדה את הרוצח מיד גואל הדם, מי שנתחייב גלות מחזירין אותו למקומו שנאמר והשיבו אותו העדה (רמב"ם רוצח ושמ"נ פ"ה ה"ז ע"ש). כשמשיבין אותו מוסרים לו שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו גואל הדם בדרך אומר להם אל תנהגו בו מנהג שופכי דמים בשוגג בא מעשה לידו (שם ה"ח). רוצח בשגגה שהרגו גואל הדם חוץ לתחום עיר מקלטו פטור שנאמר ולו אין משפט מות (רמב"ם שם ה"ט) ומפרש במסכת מכות (י' ב') בגואל הדם [הכתוב מדבר], אחד ההורגו קודם שיכנס לעיר מקלטו או שהרגו בחז[י]רתו עם שני התלמידים ששומרים אותו (ע"פ ה"י שם). נכנס לעיר מקלטו ויצא חוץ לתחומה בזדון הרי [זה] התיר עצמו למיתה ורשות לגואל הדם להורגו ואם הרגו כל אדם אין חייבין עליו שנאמר אין לו דם (רמב"ם שם). יצא חוץ לתחום עיר מקלטו בשגגה כל ההורגו בין גואל הדם בין שאר כל אדם גולה על ידו, הרגו גואל הדם בתוך תחום עיר מקלטו הרי זה נהרג עליו (ע"פ הי"א שם).
<h2>דף י.</h2>
תלמיד שגלה לערי מקלט מגלין את רבו עמו שנאמר וחי (עמך) עשה לו כדי שיחיה וחיי בעלי החכמה הוא התלמוד, וכן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו (ע"פ רמב"ם רוצח ושמ"נ פ"ז ה"א).
<h2>דף י:</h2>
אמר רבי אלעזר עיר מקלט שיש בה [רוב] רוצחים אינה קולטת שנאמר ביהושע (כ' ד') ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו ולא ששוו דבריהם לדבריו, וכן עיר שאין בה זקנים אינה קולטת שנאמר זקני העיר ההיא (ע"פ רמב"ם רוצח ושמ"נ פ"ז ה"ו ע"ש בהשגת הראב"ד).
<h2>דף יא.</h2>
הגולה אינו יוצא חוץ לעיר מקלטו לעולם עד מות הכהן הגדול (ע"פ רמב"ם רוצח ושמ"נ פ"ז ה"ח). ושנינו אחד כהן הגדול המשוח בשמן המשחה ואחד מרובה בגדים ואחד העובד ואחד שעבר כל אחד מהם שמת מחזיר את הרוצח אבל משוח מלחמה אינו מחזיר מפני שהוא ככהן הדיוט (ע"פ ה"ט שם).
<h2>דף יב.</h2>
עוד שם אמר רב שתי טעויות טעה יואב שנאמר (מלכים א' ב' כ"ח) וינס יואב [אל] (ב)אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח, טעה שאין קולטת אלא גגו והוא תפס בקרנותיו טעה שאין קולטת אלא מזבח בית עולמים והוא תפס במזבח [של] שילה אמר אביי בהא נמי טעה שאין קולט אלא כהן ועבודה בידו והוא היה זר. ובירושלמי דהלכות רבתי (מכות דף ז' א') ראה מורי רבינו יהודה שרבי יוחנן חולק עליו ואומר שאין שום מקום קולט אלא ערי מקלט בלבד ויואב ברח לסנהדרין כדי שירשוהו בניו (סנהדרין מ"ח ב' תד"ה בשלמא).
<h2>דף יב:</h2>
הלוים השוכנים בערי מקלט כשימות אחד מהם אינו נקבר בעיר ולא בתוך התחום שנאמר ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חיתם לחיים נתנו ולא לקבורה (ע"פ רמב"ם רוצח ושמ"נ פ"ז ה"ד ע"ש). רוצח שהרג בשגגה בעיר מקלטו גולה [בה] משכונה לשכונה (וכן) [ובן] לוי שהרג במדינתו גולה למדינה אחרת מערי הלוים לפי שכולן קולטות כאשר יתבאר (בעשה ע"ו), ואם הרג חוץ מערי הלוים וברח לעירו הרי זה קולטתו (ע"פ לשון רמב"ם שם ה"ה).
